החלטה בתיק ת"א 35224-06-13

1.      לפני בקשת הנתבעת 2 (להלן: " המושב") להורות לתובעת (להלן: " נופי יער") להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיה. נופי יער מתנגדת למבוקש, ולחלופין מבקשת להתיר לה להפקיד ערבות של מנהל התובעת מר איתי אקסלרוד.

התביעה וטענות ההגנה בתמצית

2.      נופי יער הגישה כנגד הנתבעות ועורכי דין ששימשו ככונסי נכסים על זכויות המושב כתב תביעה בגדרו עתרו לחיובם בתשלום 2.5 מיליון ש"ח. נטען בתביעה שנופי יער התקשרה בהסכם עם המושב לביצוע עבודות תכנון ופיתוח תשתיות לצורך הרחבת המושב. לקיום חובותיה על פי ההסכם פעלה נופי יער באמצעות האדריכלית גב' מיכל קירש (להלן: " האדריכלית") ששירותיה נשכרו על ידי נופי יער להכנת תכנית בנין עיר לשינוי יעוד מקרקעי ההרחבה (להלן: " התב"ע"). לפי ההסכם הייתה נופי יער זכאית לשווק את מגרשי ההרחבה ולספק את כל השירותים הנדרשים למימושה. עקב חובות המושב מונה למושב משקם על פי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 ולפניו נדונו הליכים בנושא חובות המושב ונכסיו. המשקם מינה כונסי נכסים למימוש נכסי המושב. לנופי יער הייתה ציפייה ותקווה שכונסי הכנסים יתקשרו עמה בהסכם להשלמת הליכי התכנון ולשיווק המגרשים באמצעות נופי יער. אף על פי כן הכונסים פרסמו מכרז להציע הצעות לביצוע עבודות הרחבת המושב והצעת הנתבעת 1 (להלן: " ברזאני" ) התקבלה. לאחר שנכשל משא ומתן שנוהל בין ברזאני ונופי יער, פנתה ברזאני אל האדריכלית ושכרה את שירותיה על מנת שתחתום על התב"ע, בניגוד לחובותיה החוזיות של האדריכלית כלפי נופי יער. נופי יער הגישה כנגד האדריכלית תביעה בבית משפט השלום בראשון לציון (ת.א 870/08) והאחרונה חויבה לשלם לנופי יער 700,000 ש"ח. על פסק הדין הוגש ערעור. נופי יער טוענת שברזאני והמושב נישלו אותה מזכויותיה להפקת רווחים מהרחבת המושב והתעשרו על חשבונה שלא כדין ולפיכך עליהן לפצותה בתשלום הרווח שנמנע ממנה זאת בסך 2 מיליון דולר ארה"ב בשווים בש"ח. לצורכי אגרה הועמד סכום התביעה על סך 2.5 מיליון ש"ח.

3.      ברזאני טוענת בכתב הגנתה שלמרות הביקורת שהטיח המשקם בנופי יער, והגם שקבע שאין לה זכויות עדיפות כלשהן, המשקם לא מנע ממנה להתמודד במכרז. אף על פי כן נופי יער לא השתתפה במכרז לפי רצונה ומכוח בחירתה. תביעת נופי יער התיישנה משהוגשה בחלוף שבע שנים מהחלטת המשקם, עמה השלימה. המשקם קבע ברורות שנופי יער אינה בעלת התב"ע של המושב, מה גם שהתב"ע אינה מייצרת זכויות לשיווק מגרשי ההרחבה ולא זכויות קניין. כל אדריכל היה רשאי להביאה לאישור. דין התביעה להידחות עקב השתק פלוגתא, עקב התיישנות ועל יסוד הדוקטרינה מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. ההסכם שביסוד התביעה לא אושר על ידי המשקם. ההסכם אינו חוקי ואינו תקף. לנופי יער אין כל זכות מכוח ההסכם והיא שימשה אך כמתווך חסר רשיון/"מאכער" כדי לגרוף רווחים מרכוש לא לה.

4.      המושב התגונן מפני התביעה וטען שיש לסלקה על הסף או לגופה בהיעדר עילת תביעה ויריבות עמו, עקב התיישנות, שיהוי, מניעות וחוסר תום לב. נטען שהורתו של ההסכם שביסוד התביעה בהפרה של צו מניעה שניתן על ידי המשקם שאסר על המושב לעשות כל דיספוזיציה בנכסיו. עובדה זו הועלמה על ידי נופי יער ולא פורטה בתביעתה. המושב אף דרש מנופי יער פרטים נוספים על מי שהתיימר לחתום בשמו על ההסכם הנטען. לטענת המושב אין תוקף להסכם הנטען אשר הוסתר מהמשקם, לא אושר על ידו, לא אושר על ידי הגורמים המוסמכים אצל המושב ונערך בניגוד לצו המשקם. מדובר בהסכם בטל מעיקרו. המשקם קבע בהחלטותיו בעניין הפרת צו המניעה שצו המניעה להתקשרות עם נופי יער יעמוד בתוקפו ומעולם לא אישר את ההתקשרות עמה. נטען שהחלטות המשקם מהוות מעשה בי דין ביחס לתובענה ובהחלטות אלה שטח המשקם ביקורת נוקבת על ההסכם. על החלטות המשקם לא השיגה נופי יער. המושב טוען בנוסף כי פעל כל פי החלטות המשקם והכונסים וללא כל דופי.

5.      בעניין הכונסים ניתן בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 16.1.2014 פסק דין חלקי הדוחה בהסכמה את התביעה כנגדם.

עיקר טענות הצדדים

טענות המושב

6.      לאחר הגשת תביעה זאת, ביום 11.9.2013, ניתן פסק דין בית המשפט המחוזי מרכז- לוד שקיבל את ערעור האדריכלית על פסק דין בית משפט השלום בראשון לציון. נופי יער חויבה בתשלום הוצאות האדריכלית בסך 30,000 ש"ח, אך לא שילמה אותן. לנופי יער אין אמצעים כספיים לשלם הוצאות משפט, אם יפסקו כנגדה. על פי תדפיס רשם החברות בעניינה, נופי יער מוגדרת כחברה מפרת חוק, היא לא שילמה את האגרה הנדרשת החל משנת 2004, כתובתה הרשומה עודה אצל עורך הדין שייצג אותה בעת הקמתה שאינו מייצגה היום למיטב ידיעת המושב, הדירקטור מר רוזנברג  עמישאל ובעל המניות מר עומרי פלד הרשומים בתדפיס רשם החברות כבעלי התפקיד היחידים בנופי יער הם אך אנשי קש שאין להם עניין אישי בנופי יער ותפקידם הוא להסתיר את פעילותה האמתית, לנופי יער אין פעילות עסקית כלשהי, ולכן אין לה הלוואות ושעבודים על פי התדפיס. התדפיס מגלה תמונה של חברה ריקה מתוכן ופעילות. בדיון בפני המשקם הצהיר ב"כ נופי יער דאז שמקום מושב חברת האם של נופי יער הוא בארצות הברית.

7.      המושב טוען שמאפייניה של נופי יער כמפורט לעיל, היותה תאגיד, עילת התביעה הקלושה, קביעות המשקם על התנהלותה השלילית ומורכבות ההליך מצדיקים את חיובה בהפקדת ערובה להוצאות המושב. זאת ביתר שאת לאור ההסדר המיוחד הקבוע לגבי חברות בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: " חוק החברות"). לפי הפרשנות המחייבת נקבעה בסעיף זה חזקה בדבר הפקדת ערובה על ידי חברה. חזקה זו לא נסתרה על ידי נופי יער בנסיבות העניין ואין מקום להחלת החריג לכלל שלפיו הערובה תופקד. לבקשת המושב צורף תצהיר מר ישי שרעבי.

תגובת נופי יער

8.      נופי יער מבקשת לדחות את הבקשה ולחלופין להתיר לה להפקיד ערבות שתינתן על ידי מנהלה מר אקסלרוד. נופי יער טוענת שתביעתה מבוססת היטב וסיכוייה להתקבל גבוהים. במצב דברים זה, למרות החובה הסטטוטורית שבחוק החברות המורה על הפקדת ערובה, נסתרת החזקה עקב הסיכויים הגבוהים לקבלת התביעה. בפרק שייחדה נופי יער לטיעונה בנושא "פעילות התובעת", טענה שעיסוקה בייזום פרויקטים בתחום הנדל"ן ובעלי מניותיה הם אנשים אמידים בעלי יכולת כלכלית. לראיה, נופי יער מימנה במשך שנים ארוכות הליכים משפטיים עקב הפרת הנתבעות את התחייבויותיהן. לאור החשש שלא ניתן יהיה לגבות מהאדריכלית את שכר הטרחה שנפסק לה אם בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי נופי יער לבית המשפט העליון תתקבל, לא שולמו הוצאות המשפט שנפסקו לטובת האדריכלית בערעור. נופי יער כופרת בטענה שמדובר בתביעה מורכבת. לתגובתה  צורף תצהיר מר אקסלרוד בו ציין שברשותו דירה ברחוב אלביטר ביפו ששוויה כ-7 מיליון ש"ח ויתרת ההלוואה בגין הדירה הוא אך מיליון ש"ח. צורף אישור זכויות ואישור בדבר סילוק ההלוואה. בנוסף הצהיר מר אקסלרוד שיש לו פיקדונות בחשבון בנק פרטי בבנק יהב בסך 340,000 ש"ח וכן יתרה בחשבון השקעות פרטי בסך 417,000 ש"ח ויתרה בחשבון משותף בבנק הפועלים בסך 533,833 ש"ח. לתצהיר צורפו אישורי בנקים. נופי יער ביקשה לחקור את המצהיר מטעם המושב.

9.      ביחס לאישור הזכויות שצורף לתצהיר מר אקסלרוד נטען על ידי המושב שהאישור אינו עדכני אלא משנת 2009, אין באישור כדי לתמוך בטענה אלא דווקא להצביע על ניסיון הסתרת מידע על שעבוד. מדו"ח רשם המשכונות שצורף לתשובה לתגובה עולה שהדירה משועבדת לבנק דיסקונט להבטחת חובות מר אקסלרוד ומר מרדכי עמר. קיים משכון נוסף על הדירה לטובת בנק דיסקונט להבטחת חיובי אדם אחר. מר אקסלרוד לא צרף כל ראיה לחובותיו ובכלל זה ערבויות שנתן וכלל לא ברור מהי יתרת חובו לבנק טפחות בגין הדירה. לא צורפה חוות דעת שמאי להוכחת שווי הדירה. מאישור סילוק ההלוואה עולה שהיא ניתנה למר אקסלרוד ביחד עם שתי נשים, נטלי וניצה, אשר לא ברור מה זכויותיהן בדירה. אין ללמוד מהמסמכים שצרף מר אקסלרוד על הקשר בין סילוק ההלוואה לבין הדירה. אישור יתרת הפיקדונות של מר אקסלרוד אינו מלמד האם מדובר בכספים השייכים לו באין פרטים מזהים הקושרים אותו לסכומים ובנוסף לא ברור האם הפיקדונות שועבדו. גם יתרת חשבון בנק משותף בבנק הפועלים אינה מצביעה על כי מר אקסלרוד שותף בחשבון הנ"ל, אין פירוט של מספר השותפים בחשבון וזכויות מר אקסלרוד ביחס ליתר השותפים. נטען על ידי המושב שתצהיר מר אקסלרוד ולרבות האישורים שצרף מגלים טפח ומכסים טפחיים ובכך מתחזק הצורך בהפקדת ערובה של ממש על ידי נופי יער. אם ירצה מר אקסלרוד אין מניעה שהוא עצמו יעמיד ערובה ממשית לטובת החברה, ערבות בנקאית אוטונומית או מזומן. על פי הפסיקה אין מקום להסתפק בערבות להוצאות תחת ערובה משמעותית של ממש.

דיון

10.  סעיף 353א לחוק החברות קובע:

"הוגשה תביעה על ידי חברה או חברת חוץ אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט ,לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את ההוצאות אם יזכה בדין".

בהצעת החוק ובהצעת התיקון לחוק הוסבר כי הכוונה היא להחזיר לחוק החברות את הוראת סעיף 232 לפקודת החברות, התשמ"ג- 1983, שבוטלה עם חקיקת חוק החברות. הובהר כי לא הייתה כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בנוגע לחיוב חברה תובעת במתן ערובה להוצאות נתבע (הצעת חוק החברות (תיקון התשס"ב-2002 ה"ח 638)).

הכוונה ביחס ל"כללים מיוחדים" היא לחזקה שלפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד לפי בקשה ערובה להוצאות (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד(1) 647, 652; רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009)).

11.  על יסוד החזקה שבחוק, על התובעת לשכנע את בית המשפט כי אין מקום בנסיבות העניין להטיל עליה חיוב כמבוקש. חזקה זו ניתנה לסתירה בשני אופנים: האחד, אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין; השנייה, אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את החיוב בערובה. ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.2008), ביאר כבוד השופט גרוניס שהרציונל לחזקה הוא מניעת הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה לצורך הימנעות מתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים.